ארז פיגלש מאמן לחיים עם חיוך

ארז פיגלש
מאמן אישי בכיר לילדים ונוער, חבר בוועד המנהל של לשכת המאמנים בישראל, מומחה באימון בעלי לקויות למידה והפרעות קשב, כולל במקרים קשים מאוד. ניסיון משנת 2002 בעבודה עם נוער בסיכון בינוני - גבוה. אזור פעילות: אזור הצפון, השרון והמרכז.
 
תהליך אימון אישי או קבוצתי הוא תהליך אפקטיבי, קצר וממוקד המאפשר צמיחה, העצמה, בניית מפת דרכים וכלים להשגת התוצאות הרצויות או הגשמת חלומות שטרם הוגשמו, כולל מקובלות חברתית, העלאת ערך וביטחון עצמי, הצלחה בלימודים, שיפור ציונים, הפחתת התקפי והתפרצויות זעם ועוד...
אימון אישי להפרעות קשב וריכוז, לקויות למידה, קשיי הסתגלות ותפקוד

ניסיון מקצועי


• 2009 - 2012 מדריך חברתי שיקומי ב"ניצן אונים" - מכון הכשרה לצעירים לקויי למידה קשים בגילאי 18-26. עבודה פרטנית וקבוצתית עם 70 צעירים לקויי למידה ובעלי תסמונות שונות, ביניהן תסמונת טורט, טרנר, רט, X שביר, CP, תסמונת דאון, כבדות ראייה, כבדות שמיעה, OCD, PDD.
• 2002 - 2009 מתנדב בעמותת על"ם – עמותה למען נוער בסיכון ומצוקה, כולל מרכז "הפוך על הפוך", עבודת שטח בניידת "כתובת רחוב", שיחות אישיות, ייעוץ בלתי פורמלי, אוזן קשבת, ימי הסברה וסדנאות בחטיבות ביניים ותיכונים.
• 2004 - 2007 מתנדב ב"פרח" אקדמיה" – חניכה אישית לתלמידי חט"ב ותיכון לשיפור הישגים לימודיים.

• 2017 – היום מרצה בקורס הסמכת מאמנים אישיים במכללת "תוצאות".
• 2017 – היום מפעיל תוכנית "המחדד", "המקפצה" ו"המאמן הצעיר" במוסדות חינוך (10 מוסדות, 37 קבוצות, כ 450 תלמידים בכיתות ג-י"א). התוכנית במאגר התוכניות החינוכיות באתר משרד החינוך.
• 2016 – היום מרצה בקורס הסמכת מאמני ילדים ונוער עם ADHD במוסדות שונים.
• 2010 - היום מאמן אישי בכיר (מעל 7,000 שעות אימון) לילדים ונוער עם הפרעות קשב וריכוז, לקויות למידה, קשיי הסתגלות ותפקוד, כולל מחוננים, גאונים ובעלי קשיי למידה שונים.


מאמרים


16 May, 2019
לבעלי הפרעות קשב וריכוז השגרה, מסגרות והרגלים עוזרים במקרים רבים "לשרוד" את היום, את שנת הלימודים ובכלל עוזרת לעשות "סדר" בראש ובחיים. כשהשגרה, הסדר והמסגרת משתנים הם מתקשים לשמור על שגרת יום ולבצע את המטלות הקבועות או האחרות שהם צריכים. שכחה, איבוד חפצים או דברים חשובים, מטלות חצי עשויות או נשכחות הופכות עניין שבשגרה. החופש הגדול הוא שבירת המסגרת והשגרה הגרועה ביותר עבורם, כיוון שבבת אחת הם חסרי מסגרת, אין שגרת יום קבועה, אירועים רבים בלתי שגרתיים נכנסים לחייהם (חופשות, קייטנות, הופעות, פסטיבלים...) והם יוצאים מאיזון. חשוב להיערך נכון כדי לאפשר לילדיכם לרכוש מחדש את ההרגלים הנחוצים לחזרה ללימודים אחרי חופשות ממושכות ברגל ימין, ע"י יישום כמה צעדים פשוטים: בוקר טוב, הגיע זמן לישון! הדבר הראשון שיוצא מאיזון ומשגרה הן שעות השינה של הילדים. ככל שמתקדמת החופשה שעת השינה מתאחרת ושנת היקיצה אחריה. למה? כי אפשר. לפני ששמים לב הילדים חיים ב"יום הפוך" באופן קבוע. הולכים לישון לפנות בוקר וקמים בשעות אחה"צ המאוחרות או לפנות ערב כדי לצאת שוב למסיבה/חברים/לשחק במחשב או כל פעילות "חופשתית" אחרת. לכן, זה הדבר הראשון שחשוב להחזיר למסלול. מאחר וקשה מאוד בבת אחת לשנות את שעות השינה, מומלץ להתחיל מספיק ימים מראש לפני תחילת הלימודים לתחום את שעות השינה של ילדיכם: להקדים את שעת השינה ואת שעת היקיצה. אל תיכנעו ללחצים ותחנונים. זכרו כי טובת ילדיכם עומדת לפניכם. עם זאת, היו גמישים במידה מסוימת. אם יש מסיבה או פעילות מאוד מיוחדת שחשובה לילדכם – אפשרו אותה. תנו לתת לילדיכם את האפשרות לבחור שני לילות בשבוע בהם ילכו לישון מאוחר, אך עליהם יהיה לקום בבוקר בשעה שנקבעה. הכול עניין שבשגרה צרו שגרת יום בה על ילדיכם לבצע מטלות שונות בבית, או מטלות לימודיות שהוטלו עליהם לביצוע במהלך החופש, רצוי בשעות שבדר"כ הן שעות ביה"ס והשאירו את שעות אחה"צ והערב פנויות. הדבר ידמה את שגרת מסגרת ביה"ס גם אם לא מדובר בלמידה; השתדלו שהמטלות יארכו בסביבות 45 דקות כדי לדמות זמן של שיעור רגיל. יש לכך השפעה מכרעת על תחומים רבים, החשובים שבהם הם רכישת הרגל של הגוף והמוח להיות ערני ומרוכז בשעות האלו. כך ייחסכו שבועות רבים של חוסר ריכוז חמור מהרגיל בתחילת שנת הלימודים. חזרה, חזרה, חזרה בנו לילדיכם תוכנית לחזרה ורענון החומר שנלמד בשנה שעברה. לבעלי הפרעות קשב וריכוז מלכתחילה קשה ללמוד את החומר ולהטמיע אותו - על אחת כמה וכמה לחזור לעניינים אחרי חודשיים שלא חזרו על החומר, אז הם עשויים למצוא את עצמם מרגישים שאין להם מושג מה קורה בשיעור כי כבר שכחו את מה שלמדו. אין צורך להכביד. חזרה של חצי שעה לכל נושא, שניים – שלושה נושאים ביום היא די והותר, והרבה יותר ממה שיעשו חבריהם לכיתה, כדי שיחזרו ללימודים עם שליטה טובה יותר בחומר. כמובן שאין "להנחית" זאת על ילדיכם בהפתעה. קחו אותם לשיחה, הסבירו להם את ההיגיון והמשמעויות שמאחורי הצעדים הללו, ציינו את היתרונות שבביצועם והחסרונות והמחירים שהם עלולים לשלם אם לא יבצעו אותם (קושי בלימודים, ירידה בציונים, תחושת כישלון), והראו להם שהדבר נעשה לטובתם. עזרו להם לעמוד במטלות וסדר היום, חזקו אותם ותנו להם מילה טובה בכל פעם שעמדו בכך.
16 May, 2019
רוב המתאמנים המגיעים לאימון אישי, או הורים שמביאים את ילדיהם לתהליך של אימון אישי באים עם רשימה של הדברים שהם רוצים "לתקן" או "לשפר". אני מנחש שלכל אחד מכם יש רשימה בראש של דברים שהייתם רוצים שיהיו אחרת, תשיגו, תצליחו בהם, שישתפרו, דברים שמפריעים לכם, דברים שאם רק יצליחו להשיג – הכול יסתדר. אצל בוגרים זה יכול להיות עבודה טובה יותר, שכר טוב יותר, זוגיות טובה יותר... אצל ילדים ונוער זה יכול להיות מצב חברתי טוב יותר, ציונים טובים יותר, פחות מריבות עם האחים וההורים, חדר משלהם או חדר גדול יותר, טלפון חדיש יותר ועוד ועוד... לא חסר. אז כשמתחילים את תהליך האימון במפגש הראשון לעיתים הם מגיעים עם רשימה של כל הדברים האלה, או לפחות תחום אחד שחשוב להם מאוד ליצור בו שיפור, לפתור את הבעיה, לשבור את הנאחס.... ואני בכלל הולך איתם למקום אחר, שונה, מפתיע - שהם בכלל לא מצפים לו: במקום לקפוץ ישר לחיפוש פתרונות עושים "צילום רנטגן" של מה קורה בתחומי החיים השונים: לימודים (לבוגרים: קריירה), חברים (לבוגרים גם זוגיות), כיף ובילויים, תחביבים, כסף, סביבה פיזית (כל מה שסביבי ביום רגיל שאינו אנשים או בעלי חיים), בריאות, כושר, משפחה. איך עושים את צילום הרנטגן הזה? רושמים ליד כל אחד מהתחומים האלה מה המצב ועד כמה אני מרוצה היום בתחום הזה בין 1 (המצב הכי גרוע שאני יכול לדמיין בתחום הזה) ועד 10 (המצב הכי מושלם ונהדר שאני יכול לדמיין בתחום הזה, ומבחינתי אני מוכן להישאר בו לשארית חיי). חשוב להיות כנים עם עצמנו ולא לנסות לייפות את הדברים. כמעט תמיד יהיו תחומים עם ציון גבוה יותר, וכאלה עם ציון נמוך יותר. מספיק תחום אחד עם ציון נמוך – וזה יכול להשפיע רבות על מצב הרוח שלנו ואיכות חיינו. דמיינו מה קורה עם יש כמה תחומים עם ציון נמוך או כולם.... כשסיימנו לתת ציון בעצם קיבלנו תמונת מצב על הפער בין המצב הרצוי למצב המצוי בכל תחום בחיינו. עד כאן יש היגיון. עכשיו מגיע השלב המפתיע (אבל הם "זורמים"): אני מבקש מהם לפרט בכל תחום ותחום את כל הדברים הטובים שבזכותם נתנו את הציון שנתנו ולא 1 (הגרוע ביותר). אני משתדל לפרוט יחד איתם ככל האפשר ולקבל מהם כמה שיותר פרטים ומידע על מה שטוב וקיים באותו תחום. מה ההיגיון שעומד מאחורי זה? הרי הם באו כדי לעבוד על מה שלא בסדר. לתקן, לשפר, לפתור בעיות. מה פתאום אני מקדיש כל כך הרבה זמן למה שכן בסדר? מה הסיבה שרושמים בכל תחום רק מה שחיובי, ולא מה שחיובי ומה שחסר? מה שמפריע? מה שרוצים לשפר / לתקן? הסיבה היא שזה הצעד הראשון בשינוי אופן החשיבה ולאן אנחנו מפנים את מירב תשומת הלב שלנו. באופן טבעי שמתוכנת בגנים שלנו אנחנו נוטים לחפש כל הזמן סכנות. פשוט כי אנחנו יצורים חיים והדבר החשוב ביותר לכל יצור חי הוא להמשיך לחיות. כל יצור חי מתוכנת ברמה הגנטית העמוקה ביותר לזהות סכנות ומה לא בסדר בסביבה כדי שיוכל להיזהר מהסכנות ולפעול כדי לא להיפגע מהן. אך כיום, הטכנולוגיה התקדמה מאוד במהירות שעקפה את השינויים הגנטיים (לשינויים גנטיים יכולים לקחת מיליוני שנים להתרחש), כך שהסכנות שסובבות אותנו מעטות מאוד ביחס למה שהיה לפני כמה עשרות אלפי שנים. הטכנולוגיה מגנה עלינו היום מרוב הסכנות שהיו פעם, בעוד הגנטיקה שלנו ממשיכה לחפש את אותן סכנות. כאשר היא לא מוצאת אותן – היא מתרכזת בכל מה שלא בסדר וחסר בחיינו. עד כדי כך שלעיתים קרובות מדיי אנחנו לא שמים לב למה שטוב וקיים. הדבר דומה לניסוי שעשו פעמים רבות: הציגו לאנשים דף לבן עם נקודה שחורה באמצע, ושאלו אותם מה הם רואים. כמעט כולם ענו "נקודה שחורה". בודדים התייחסו לדף הלבן. הוכחה לכך שתשומת הלב שלנו יכולה לעיתים לפנות לדבר קטן ופעוט ביחס לשאר, ולהתייחס רק אליו. כשתשומת הלב עסוקה בכל מה שלא בסדר ומה שחסר בחיינו, הדברים האלה עלולים לקבל "מעמד" או התייחסות בלתי פרופורציונלית לחלקם האמיתי בחיינו, ולהשפיע השפעה גדולה ביחס לחלקם האמיתי. הדרך להחזיר את הדברים לפרופורציה, היא להתחיל לשים לב לדברים הטובים שקיימים בחיינו. הצעד הראשון בצילום הרנטגן עושה את זה. בהמשך כמובן אפשר לפרוט את כל מה שחסר, מפריע, תקוע וכו', אך כדי להתחיל להפנות את תשומת הלב גם למה שטוב – נרשום תחילה את כל החיובי, ואז אפשר לתרגל אחת ליום עצירה למספר שניות או דקות, ולהיות בתשומת לב למה שחיובי. במיוחד מול ילדיכם. הסבו את תשומת ליבם לדברים חיוביים שקיימים בחייהם, תחגגו איתם הצלחות. חפשו מה חיובי גם במה שנתפס בעיניהם ככישלון או אכזבה. אם קיבלו ציון פחות ממה שציפו – חזקו אותם על כך שניגשו למבחן ועמדו בו. כשהם מספרים על משהו שלא הצליח, הביעו אמפתיה, ושאלו אותם איזה דברים טובים כן קרו להם היום. כך בהדרגה תתרגלו בעצמכם ותעזרו לילדיכם לתרגל תשומת לב מאוזנת בין הקיים והחיובי לחסר והשלילי. בהצלחה
12 May, 2019
הילד שלנו אובחן עם הפרעות קשב וריכוז והרופא רשם לו ריטלין. שמענו שיש תופעות לוואי נוראיות, וריטלין זה סמים. אנחנו לא רוצים לסמם את הילד... לתת או לא לתת ריטלין? זו אחת השאלות הנפוצות ביותר שאני נשאל, ועולה בקבוצת הפייסבוק "הפרעות קשב וריכוז". אז אעשה קצת סדר ואנפץ כמה מיתוסים בנוגע לריטלין. ריטלין זה סם! זה קוקאין ונמצא בפקודת הסמים המסוכנים! ריטלין הוא לא סם. נכון, ריטלין הוא תרופה ממריצה עם הרכב כימי שדומה מאוד להרכב של קוקאין, אך בזאת מסתיים הדמיון ביניהם. כל כימאי ורופא יאמר לכם חד משמעית שמספיק הבדל של אטום אחד במולקולה כדי שהחומר יהיה שונה לחלוטין. לדוגמא, ההבדל בין מולקולת המימן (גז דליק שיכול להיות מסוכן) למולקולת המים (אנחנו לא יכולים לשרוד ללא מים) הוא אטום אחד של חמצן. כך גם עם הריטלין: תרופה שבשימוש נכון תביא לשיפור משמעותי בתסמיני הפרעות הקשב והריכוז ואין לה השפעה ממכרת או מצטברת. ה"ריבאונד" המפורסם של הריטלין נובע מכך שעם התפוגגות השפעה הפרעת הקשב חוזרת, קשה להתרכז והתחושה ממש לא נעימה. דמיינו שאתם זקוקים למשקפיים, אתם עם משקפיים מספר שעות ביום ואז לוקחים לכם אותם... הסיבה שהריטלין נמצא בפקודת הסמים המסוכנים היא שבדומה לתרופות אחרות שעשויות להיות בשימוש לא חוקי למטרות הנאה – הוא נמצא בפיקוח הדוק של משרד הבריאות. לסיכום, ריטלין הוא לא סם ולא גורם להתמכרות, גם לא בשימוש ממושך. לריטלין יש תופעות לוואי נוראיות, אפילו מסוכנות! כמו התקפי לב, הזיות, פריחה, ירידת תיאבון, כאבי ראש, תחושת דפיקות לב מהירות, מוות פתאומי... זה ממש מפחיד! תופעות לוואי אלה אכן מופיעות בעלון התרופה והן מאוד מפחידות. עם זאת יש לזכור כי תופעות הלוואי הקשות נדירות מאוד וכמעט כל אותן תופעות לוואי נמצאות גם בעלון של תרופות ללא מרשם כמו אקמול. קל להיבהל כאשר מוציאים דברים מהקשרם. לאחרונה התפרסם מחקר שבוצע בקוריאה על קבוצת ילדים שלקחו ריטלין. במחקר נמצאו אחוזים מסוימים של אירועי לב ומחלות לב שהתפתחו בילדים, נתון שנראה מפחיד מאוד בפני עצמו, אך כאשר משווים את הנתונים לכלל האוכלוסייה – מסתבר שמדובר באותם אחוזים בדיוק! כלומר, תוצאות המחקר מראים בעצם ששכיחות מחלות ואירועי לב בילדים שנוטלים ריטלין לאורך זמן זהה לאחוז הרגיל באוכלוסייה שאינה נוטלת ריטלין. כאשר הנתונים הוצגו ללא ייחוס – הם נראו מאוד מפחידים והורים רבים נבהלו. מסקנה: אם הציגו לכם נתונים על הסיכון בריטלין (או בכל תרופה אחרת) – בדקו את הסיכונים האלה ביחס לתרופות אחרות וביחס לאוכלוסייה בריאה. יחד עם זאת, אין להתעלם מתופעות הלוואי ולפנות לרופא המטפל במידה ויש. היתרון הגדול של ריטלין הוא שעם תום השפעתו לאחר מספר שעות – יעברו גם תופעות הלוואי. ברוב המקרים נדרשים תקופת הסתגלות וניסוי ותהייה עד שמוצאים את המינון הנכון ואת התרופה הנכונה. ריטלין הוא שם כללי לסדרת תרופות שמטפלות בהפרעות קשב וריכוז. מאחר וכל אדם הוא ייחודי והפרעת קשב היא מורכבת - תרופה שמתאימה לאחד לא בהכרח תתאים לאחר ולהפך. תופעות הלוואי הנפוצות לריטלין הן ירידה בתיאבון, כאבי ראש והפרעות שינה. אפשר לטפל בהן יחסית בפשטות. אפשר לטפל בהפרעות קשב וריכוז ללא תרופות נכון חלקית. הפרעת קשב וריכוז מוגדרת ע"י הפסיכיאטריה כמורכבת מ 60% מרכיב אורגני פיזיולוגי, ו – 40% רכיב סביבתי. ה"רכיב סביבתי" הוא תזונה, פעילות גופנית, מיומנויות למידה, מיומנויות תקשורת, טיפול רגשי, טיפול בשיטות אלטרנטיביות ביניהן דיקור, הומאופתיה, אימון אישי, CBT, נוירו-פידבק, ביופידבק, הוראה מתקנת ועוד... בחלק מהמקרים עבודה עם הרכיבים הסביבתיים יכולה להביא לשיפור משמעותי ולאיכות חיים סבירה ומעלה. במקרים אחרים זה לא יספיק ויידרש גם טיפול תרופתי. זה עובד גם הפוך: טיפול תרופתי לבדו המקרים רבים לא יספיק לתוצאות מיטביות ויהיה נכון להוסיף גם עבודה סביבתית. למה הדבר דומה? לסוכרת. ישנן רמות של סכרת שניתן לאזן ע"י תזונה מותאמת ופעילות גופנית, ויש רמות של סכרת שאם לא יינתן טיפול תרופתי המצב עלול להיות מסוכן עד כדי סכנת חיים. וכמו בהפרעות קשב, גם כאשר הסוכרת מטופלת תרופתית – זה לא אומר שאפשר לאכול כל מה שאנחנו רוצים כל הזמן. לאורך כל השנים הוכח חד משמעית כי טיפול משולב (תרופתי וסביבתי) מביא לתוצאות הטובות ביותר. האם אנחנו חייבים להגיע לתוצאות הטובות ביותר? זו כבר החלטה אישית. לסיכום, בנוגע לריטלין (ולא רק) אל תאמינו לכל דבר ולכל הפחדה. בדקו את הדברים לעומקם בעצמכם ממקורות אמינים, היזהרו מנתונים שהוצאו מהקשרם ולא ברור מי עומד מאחוריהם. לרוב יעמדו מאחורי ההפחדות ארגונים או אנשים שמחכים לגזור קופון שמן מהפחד שלכם. אוסיף ואומר שהכרתי משפחות רבות שנמנעו ממתן טיפול תרופתי, ולאחר שהסכימו לנסות הילדים אמרו על הכדור שהוא הציל את חייהם. מצד שני היו אצלי מתאמנים שלאחר עבודה על הגורמים סביבתיים הפחיתו מינונים ובמקרים מסוימים אף הפסיקו את הטיפול התרופתי. ומה העמדה שלי? אם העבודה על הגורמים הסביבתיים מספיקה – מה טוב. אם לא - אל תפסלו טיפול תרופתי. בהצלחה  ארז פיגלש הוא מאמן אישי בכיר לילדים, נוער ובוגרים ובעלי הפרעות קשב וריכוז. רוצים לשאול, להתייעץ או לבקש שאכתוב על נושא מסוים? צרו קשר ב 054-2029202 או במייל erez.coach4life@gmail.com
השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם

Contact Us

כתובת
בורוכוב 53 דירה 4, קרית טבעון
טלפון
054-2029202
מייל
erez.coach4life@gmail.com
Share by: